הפרויקט מציע פיתוח של טיילת הצופה מזרחה ומאפשרת זיקה ארכיטקטונית ממשית בין העיר העתיקה לבין העיר המערבית, החדשה. הטיילת נוטלת חלק בבניית סטרוקטורה שמחברת את הנוף, מארגנת אותו ומכינה תשתית אורבאנית. הסטרוקטורה הופכת למערכת חדשה של חיי עיר שיכולה לגדול עם השנים, ויוצרת מקום שמפתח דיאלוג עם מקומות אחרים וצירים נוספים.

המוקד של כל המערכת הזאת הוא באוכף שבין הכנסת ובית המשפט העליון לבין מוזיאון ישראל, בין המתחם השלטוני למתחם התרבותי.

מצאנו את הפיתרון האורבאני לאפיון ולשימור דמותה של ירושלים, בתנאי השטח של המרחב הפתוח. בפיתוח הטיילת אנחנו נשענים על הדימוי של ירושלים לדורותיה, מתוך חיפוש אחר הנתונים הטופוגרפיים הטבעיים.  כדי לגלות את הפיתרון האורבאני המאפיין ומשמר את דמותה של ירושלים, ניסינו לחשוף את תנאי השטח המקוריים, ולקרוא אותם במבט העוקב אחר הטופוגרפיה של הואדיות.

הטיילת מהווה מסד, "במה"  למתחם השלטוני של מדינת ישראל. היא פונה מזרחה,  יוצרת דיאלוג עם הגיאוגרפיה והנוף הטבעי שלה ועם העיר העתיקה. נוצרת סימטריה בין העיר העתיקה לעיר החדשה, בין המרחב ההיסטורי למרחב העכשווי, בין האגן המזרחי, שבמרכזו הוא הר הבית לבין האגן המערבי שבמרכזו קריית הלאום והכנסת.